אתר זה נבנה כדי לתת מענה לשאלות הרבות בנושא אבלות.

אנשים רבים שקורה להם “מקרה” אבלות, אינם יודעים כיצד עליהם לנהוג ועולות שאלות רבות.

כל רצונם לתת כבוד לנפטר אך אינם יודעים מהם המנהגים וההלכות.

על כן לעיתים קרובות הם נעזרים במכרים שלא ממש מתמצאים  במנהגים  ובהלכות.

לפניכם מענה לשאלות הרבות בנושאי אבלות:


גוסס


אונן


לויה והספד


כהנים



אשה בזמנה


קבורה


קריעה


ימי השבעה



ימי שלושים


ימי השנה


קדיש והשכבה בית עלמין


טעמים ומנהגים



בגדים ונעליים של הנפטר


המתאבד

 

  גוסס

אדם גוסס ממש שייסוריו מתגברים אין להתפלל עליו שימות. אדם שנפטר בליל שישי, (יום חמישי בלילה) לא מעכבים את קבורתו ליום שישי אחר חצות היום כדי שינצל מחיבוט הקבר, משום שאין זה כבוד לנפטר. אדם השומר על הנפטר, לא ראוי לאכול שם, לא לעשן סיגריות וכדומה, אין זה כבוד לנפטר.

 אונן

אונן הוא הזמן שאדם יודע על פטירת אביו או אמו וטרם התקיימה הלוויה וקבורה.  

אונן פטור מנחת תפילין ואפילו מעניית אמן בברכה.

 הלוויה והספד

לא נהוג להניח פרחים על מטת הנפטר אך אם עשו זאת יש להניח להם.
אדם שהשתתף בלוויה וצריך ללכת לענייניו, עליו להמתין עד שמיטת המת  תעלם מעיניו וילך לדרכו.
אדם נוהג ברכבו או נמצא ברכב ציבורי וראה לוויה עוברת, עליו לעצור לכבוד הנפטר וטוב יעשה אם יכול לקום ולעמוד.
אדם הפוגש חבר בלוויה, אין לשאול לשלומו, ואם שאלו אותו יענה  שאסור להשיב שלום וינענע את ראשו קלות.  
אדם שהשאיר בצוואתו כי אינו חפץ שיספידו אותו, יש לקיים צוואתו. 
אשה הרוצה לשאת הספד, אין זה דבר ראוי.

דיני אבלות כהנים

כהן לא יבקר בבית עלמין וקברי צדיקים ויש להוכיח אותם על כך.
אלא אם עושה זאת לעניין אבלות.

דיני אבלות אשה בזמנה

אשה בימי ראייתה לא תכנס לבית העלמין ובימי ליבונה (שבעה נקיים) מותר.
אשה מניקה או מעוברת די בזה שתצטער ואינה חייבת באבלות.
אם היא כואבת ורוצה להשתתף בלוויה, תגיע עד לכניסת בית העלמין ודי בזה.

 קבורה

אנשי חברת קדישה מברכים מדי יום “אשר יצר” כדי לפטור בכך את הקהל שלא היה בבית עלמין 30 יום.
ראוי לברך ברכת “אשר יצר” כאשר מגיע לבית העלמין.
מנהג ארץ ישראל לעטוף נפטר בטליתו שהיה נהוג בה ומסירים אותה מעליו בשעת הקבורה.
לא עושים תמונת הנפטר על מצבה.
ההולך בבית עלמין ואין דרך מעבר, יכול לדרוך בצנעה, בהכנעה ובזהירות על מצבות אחרים.

 קריעה

גברים ונשים חייבים לבצע קריעה על קרוביהם.
אדם שלא קיים מצוות קריעה ובחלוף הזמן חזר בתשובה או הדבר מעיק עליו צריך לבצע קריעה עם ברכה.
קטין חייב בקריעת הבגד משום עוגמת נפש.
קטין פטור מדיני אבלות.

 ימי השבעה

נפטר שהתעכבה קבורתו עד 17 דקות אחרי זמן השקיעה, נחשב אותו זמן ליום הראשון של האבלות אפילו אם לא החלו את ישיבת האבלות בפועל. לאחר מכן נחשב יום למחרת.
אבל יכול לנעול נעליו גם אחרי הקבורה עד ביתו ושם יחלוץ נעליו.

אדם שקרובו נפטר בארץ אחת והוא עצמו נמצא בארץ רחוקה, הכל ילך על פי מקום הנפטר.

מותר וטוב לאבל להיות חזן בימי השבעה אם האבלות היא על הוריו.
אבל אם האבלות היא על  שאר קרוביו, יניח לאחר להיות חזן.

בימים בהם אומרים הלל והתפילה נעשית בבית האבל, יש לומר לאבל לשהות בחדר אחר או המתפללים יעברו לחדר אחר.
בבית חולים או מקום אחר יש לקרא את ההלל והאבל לא יקרא.

מותר לאבל לקרא ספרי מוסר בזמן השבעה.

לא מומלץ לקחת דברים מבית האבל בזמן השבעה.

מותר להושיט יד לאבל ולנחמו מתוך חיזוק, עידוד ונחמה.

אין לאבל שהוא עובד שכיר שום חשש אם מקבל שכר גם בזמן השבעה.

לא ראוי לכתוב על מצבת נפטר דברי שבחים שלא היו בו כי תובעים אותו על כך בשמים.
ואם סבל ייסורים טוב לכתוב כי זו זכות גדולה עבורו.

לא ראוי לבקר בקברים בימי: בימי השבעה, ראש חודש, חנוכה, חול המועד, פורים.
זאת משום שהדבר מצער ואין לגרום צער בימים אלה. אך אם נפל הדבר ביום פקידת השנה, יש להקל.
או יום השבעה, השלושים או השנה ביום שבת מתי אפשר לבקר בבית הקברות ?
אם חל יום השבעה ביום שבת ילכו לבקר ביום ראשון.
אם חל יום השלושים ביום שבת ילכו לבקר לפני שבת.
אם חל יום השנה ביום שבת ילכו לבקר ביום לפני שבת.
כך יעשו גם לגבי ראש חודש ילכו לבקר ביום לפני שבת.

מותר להעביר מת מחו”ל לארץ ישראל.
נפטר שציווה לפני מותו לקברו בעיר פלונית, יש לקיים את צוואתו.

אסור להעביר מת מעיר לעיר אחרת.

אסור לקים סעודה ליד הקבר אלא במקום המיועד לכך בבית העלמין.

ביקור בקברי הורים וקרובים מותר בערב ראש חודש ניסן, בערב ראש השנה ובערב ראש חודש אלול.
אלה הפוקדים במהלך ימי השנה עקב תחושות שונות, אין למחות עליהם.

זמן הקמת המצבה הוא מיד אחרי ימי השבעה. מותר לברך שהחיינו על פרי חדש, אלא שלא נהוג משום חידוש.

אבלים שאינם יכולים ללון בבית האבל משום שקשה להם, מחוסר מקום או מעניין בריאותי, יכולים ללכת ללון בביתם ולשוב למחרת. רצוי שהתפילה תעשה במניין בבית האבל ויצא רק בשבת לבית הכנסת. אם אין לו מניין בביתו, יצא לבית הכנסת. מותר למתפללי בית הכנסת לבטל מניין ולהתפלל בבית האבל משום שזהו זמני וכבוד לנפטר.

אשה היושבת שבעה, בעלה אינו חייב לבטל עבודתו וליישב עימה, אך יפחית מהזמן בעבודתו כדי להיות שותף בצערה.
חתן שאחיו נפטר לאחר חופתו, אביו וייתר אחיו יושבים שבעה, היות ואביו שהוא גדול הבית יושב שבעה גם החתן ישב ויקום עימהם. בימי השבעה מותר להניח תפילן.

חתונה שנקבעה למועד מסוים ונפטר אחד מהורה החתן או הכלה בימי השבעה, יש לדחות את החתונה כי הפסד כספי אינו סיבה לערוך חתונה בשבעת ימי האבל. לוויה או אבל של גוי מותר להשתתף בהם משום דרכי שלום, אך אסור להיכנס לכנסייה.
מותר לנחם אבלים במשך מספר פעמים בימי השבעה.
מותר לאיש לנחם אישה וההיפך, אך להיזהר מאיחוד אם הם לבדם. שלא ישהו לבדם בחדר סגור.

מותר ללבוש בגד שאינו מכובס לכבוד שבת ובמוצאי שבת יחליף בגדיו וילבש בגדי שבעה.

מותר לרחוץ ולכבס לאחר ימי השבעה.

ראוי להתפלל בימי השבעה בבית האבל, כי הנשמה אוננת כל השבעה במקום שנפטר האדם.

 דיני אבלות ימי שלושים

חתונה שהתקיימה בימי השלושים מותר להביא תזמורת לחתונה גם אם האבלות על אחד ההורים.
חל מועד בזמן השלושים, מותר לאבל בתוך ימי השלושים להסתפר ולגלח זקנו.
מותר לאבל ללבוש בגדים מכובסים בימי השלושים.
אבל המסיים את ימי השלושים ימתין יומיים שלושה ואז יסתפר ויתגלח.
כמו כן טוב שיגערו בו להסתפר ולהתגלח.
מותר לאבל לגזוז ציפורניים מיד לאחר יום השלושים ואין צורך שיגערו בו.
מותר להקדים אזכרת שלושים אך ימשיכו עד ליל השלושים, לא יסתפרו ולא יתגלחו.

 דיני אבלות מדיני השנה

סוד גדול: ביקור בבית העלמין. יש להכין שלוש מטבעות (לא חשוב מה ערכו של כל מטבע) וממש בכניסה לבית העלמין נמצאת קופת צדקה. לקחת שתי מטבעות ולומר, צדקה זאת לעילוי נשמת פלונית בןת פלונית (שם הנפטר ושם אימו) לשים את שתי המטבעות בקופת הצדקה. להמתין מספר שניות ולומר – אני פלונית בןת פלונית באתי אל (שם הנפטרת) פלונית בןת  פלונית. לשים את המטבע השלישי בקופת הצדקה.
ללכת אל הקבר, אתם כבר תחושו כי אותו פלוני ממתין לכם שם. הערה: במידה ובאים מספר אנשים ניתן שכל אחד יעשה פעולה זאת אך לא חובה.
אין חובה ללבוש בגדים שחורים בימי השנה.
מותר לאבל לשלוח משלוח מנות בפורים, אבל אחרים לא ישלחו אליו.
אבל על אביו או אמו הרוצה ללבוש בגד חדש, יתן לאחר ללבוד את אותם בגדים ואחר כך ילבש אותם הוא.
מותר לאבל לקנות רהיטים וכלים חדשים בימי השנה.
מותר לאבל על אביו או אמו להשתתף בחופת ובסעודת נישואין של בניו. נגן בתזמורת האבל על אביו או אמו מותר לו לעבוד כרגיל. מותר לאבל לשאת אישה במשך השנה. אם הוא רווק שעדיין ללא ילדים, מותר גם בתוך ימי השלושים, אפילו אם אבל על אביו ואמו. יום פקידת השלושים הוא מיום הקבורה. יום פקידת השנה הוא מיום המיתה, אך יש הנוהגים מיום הקבורה לכל הפחות בשנה הראשונה.
אדם המוזמן בליל פקידת אחד ההורים לסעודה שיש בה דברי תורה רשאי ללכת.
יש איסור ללכת לסעודת נישואין או אירוסין. מותר להקדים אזכרת השנה.
מותר לאבל להשתתף בשמחת בר מצווה או חנוכת בית ובתנאי שיאמרו שם דבריי תורה .
מותר להדליק נר חשמלי בימי הפקידה. ראוי לצום ביום פקידת השנה. אם חל יום זה ביום שישי או ערב חג יסיים הצום לפני כניסת השבת או החג. אדם שנפטר בשנה פשוטה, מונים י”א חודש ועושים אזכרה.

אדם שנפטר בשנה פשוטה ואחריה מעוברת, מונים י”א חודש ועושים אזכרה. בשנה הראשונה מונים י”ב חודש ועושים אזכרה.

דיני אבלות קדיש והשכבה

אדם שנפטר בשבת ונקבר בראשון, מותר לומר עליו קדיש לפני הקבורה.
אדם שאין לו בנים ויש לו בנות, הבת אינה אומרת קדיש אבל יכולה לשכור אדם שיאמר קדיש.
הנשכר לומר קדיש מותר לו לומר קדיש על כמה נפטרים יחד ולקבל שכר.
ראוי לומר קדיש עד שבוע אחד בתוך חודש ה – 12  של השנה. על פי הסוד, מותר לומר קדיש אחד כל יום גם לאחר השנה.
מותר לאדם לומר קדיש על סבו אם אין מי שיאמר. בכל שנה ושנה מתחילים לומר קדיש בליל שבת הקודם. אם חל בשבת, יתחיל לומר מליל השבת הקודם. באמירת השכבה, אם הוא זכר, ראוי לומר את שם הנפטר ושם אביו. אם הנפטר נקבה ראוי שם הנפטרת ושם האם. אדם ששכח לומר קדיש ביום האזכרה יאמר ביום אחר. ויעשה נחת רוח לנפטר.

אין לעשות השכבה לאחר הקבורה וצריך בזה זהירות. ראוי לומר השכבה קצרה ואין להאריך. אך לתלמיד חכם וגדול בתורה אומרים אשכבה ארוכה. תינוק שנפטר ועבר שלושים יום אומרים, אומרים עליו צדוק הדין וקדיש. העלייה לתורה החשובה ביותר למנוחת הנפטרים היא מפטיר ובפרט לפני אזכרות. קרה ויש שתיים או יותר פקידות בשבוע ורוצים לעלות למפטיר, יעשו פשרה בניהם והעיקר שלא יבואו לדי מחלוקת.

אדם שאינו יודע את פטירת אביו או אמו, יקבע יום בשנה וינהג בו תמיד כיום אזכרה. תינוק שנולד ורוצים לקרוא את שמו על שם הנפטר, חשוב שיקראו שמו מתוך שלום והבנה בין בני הזוג ויקראו קודם על שם אבי הבעל אלא אם מחל על כבודו והסכים לטובת האשה על שם אביה

דיני אבלות טעמים ומנהגים

לא ילך אדם לבקר קבר של קרובו יותר מפעם אחת באותו היום.
מותר לרכוש חלקת קבר לפני המת. אדם שנפטר ונקבר וראו כי מסיבה כלשהי יש להעבירו לקבורה אחרת.
הדבר מותר ואין בזה הנאה. לא נוהגים לנטוע עצים ופרחים בבית העלמין והעושים זאת אין למחות עליהם.
חובה להקים מצבה על מקום הקבורה גם אם הנפטר לא רצה בכך בצוואתו אין לשמוע לו.
יש לשפוך מים בשכונת המת כדי שידעו כולם כי יש נפטר בשכונה מבלי להכריז על כך.
יש לכסות את פני המת בסדין כדי שהמקטרגים לא יראו בפניו ומצחו ששם נרשמים העונות ויוסיפו לו מכאוב ועוד שאסור להסתכל בפניי המת . לא מלינים את המת כי כל זמן שהגוף לא נקבר, הנשמה לא עולה.
רוחצים ומטהרים את גוף המת כדי כשהנשמה היוצאת מהגוף רואה פניי שכינה ומחמת פחד וחלחלה הגוף פולט זרע ומטמא את גופו. לא קושרים תכריכי מתים משום אמונה בתחיית המתים.
אין מושיטים מעדר מיד ליד כדי לא להעביר צרה מאדם לאדם וכמו כן ללמוד שאין שלטון ביום המוות.
רוחצים ידיים ביציאה מבית העלמין ואין מנגבים אותן משום שלא ידבקו בהן רוחות רעות ויחזרו עם המלווים וכמו כן שאין מסיחים דעת מיום המוות. אבל אינו אוכל סעודה ראשונה משלו, כי האבל דואג ונאנח, על כן ציוותה התורה לאחרים להביא לו משלהם לפחות סעודה ראשונה . לא אומרים וידוי ותחנון בבית האבל משום שמידת הדין מתוחה עליו.
ראוי להדליק נר לעילוי נשמת המת משום שהנשמה ניהנת מאותו אור שהיא צובה מלמעלה כנאמר: “נר ה’ נשמת אדם”. נוהגים לומר השכבה לנשים בלשון ארמי, שמסתמה השכבה זו נאמרת בין הנשים ולשונם אז היה ארמי .
אומרים קדיש רק 11 חודש כי משפט רשעים בגיהנם 12 חודש וכדי שלא יחזיקו את אביהם ואמם כרשעים על כן מפסיקים.
 נוהגים לומר קדיש בלשון ארמי מכיוון שהיו הרבה עמי הארצות ולא היו מבינים את לשון הקודש לכן תיקנו אותו בלשון המדוברת .
ימי השבעה נקבעו כי נאמר: ” והפכתי חגיכם לאבל ” , מה חג שבעה אף אבלות שבעה .
אוכלים ושותים בליל האזכרה כי כל הברכות ועניית האמנים הנאמרים שם יש בהם תיקון לנפטר.
אבותינו קבעו: שלושה ימים לבכי. שבעה להספד. שלושים לתספורת. י”ב חודש לשמחה. אדם שניפטר איבד את השעות, הימים, השבועות, החודשים והשנים. לכן כי נגד השעות והימים שלושה ימים לבכי , כנגד השבועות שבעה להספד , כנגד חודשים שלום יום לתספורת , וכנגד השנים י”ב לשמחה.
קוברים את המת משום חיזוק את האמונה בתחיית המתים , כי אם היו משליכים את האדם כדומן על פני האדמה היו בני האדם כופרים בתחיית המתים. לכן נקבעה מצוות קבורה. גם כי הנשמה מצטערת כל זמן שהגוף לא נח ולא קיבל כבוד הראוי משום שהוא היה ביתה למשך כמה וכמה שנים. נאמר: “לא תתעב מצרי כי היית גר בארצו ” . נאמר: מעפר באת, אל עפר תשוב. יש לעשות אזכרה לנפטר מדי שנה, כי כל שנה ושנה עולה הנשמה מדרגה לדרגה ואז דנים אותה מחדש ומדקדקים איתה יותר ויותר על כן אנו מתפללים עבורה ואומרים קדיש.

 בגדים ונעליים של הנפטר

לא משתמשים בנעלי הנפטר שהיו ברגליו בעת מיתתו. ייתר הנעליים אין איסור להשתמש בהם אך הרוב לא נוהגים כך. יש הנותנים נעלי הנפטר לעניים אך צריך להודיע להם על כך. אין איסור להשתמש בבגדי הנפטר.

 המתאבד

ההלכה מתייחסת למתאבד באופן חמור מאוד וכל הלכות המת היהודית אינן נהוגות. אין קורעים עליו בגד. אין מספידין את המתאבד. אין חולקים לו כבוד. אין מבטלים מלאכה כדי ללכת ללוויה. קוברים את המתאבד רחוק משאר המתים.

תם ונשלם השבח לאל בורא עולם.

גלילה למעלה דילוג לתוכן